באחד הפוסטים שלה בפייסבוק, העלתה אשת אמנות חזותית תמונות מטושטשות ומגורענות, בשחור לבן, ממצלמות תצפית. התמונות מראות חוליית מחבלים שהייתה בדרכה לבצע פיגוע בישראל: תמונה אחת של זיהוי החוליה ותמונה אחת של חיסולה בידי חיילי צה"ל. בפוסט, כתבה אשת האמנות "יש לזה איכות ציורית". בתגובות על 1 הפוסט הוזכרו אמנים שסגנון ציורם דומה למראן של התמונות, למשל מיכל רובנר, שאחת מעבודותיה אכן דומה דמיון מפליא לצילום. אומנם מנקודת מבט ישראלית, מותם של אנשים היוצאים לזרוע מוות בישראל הוא עניין בעל ערך ביטחוני, ובכל זאת, מדובר במוות של אנשים. תמונה אחת מראה אותם חיים. תמונה אחרת מראה אותם מתים. גם אם איכות הצילום המטושטש מאפשרת בקושי זיהוי של דמויות אדם, בוודאי לא תווי פנים, הרי הידיעה בנוגע למשמעות הצילומים עודנה מרחפת מעל ההסתכלות בהם. האומנם ראוי לתהות באשר לאיכות הציורית של צילומים המתעדים את הרגעים סביב מותם של בני אדם?