כאשר עמד האפיפיור אורבן השני (1095-1088) מול אנשי הכנסייה והאצילים שהתכנסו בוועידת הכנסייה בקלרמון שבצרפת ב־27 בנובמבר 1095 וקרא למסע הצלב הראשון, הוא הניח את היסוד לתנועה הצלבנית, שנמשכה מסוף המאה ה־11 ועד ראשית העת החדשה. בתוך המסגרת הרחבה הזו ניתן באופן מסורתי דגש רב לתולדות המסעות שיעדם היה ירושלים, העיר הקדושה שנכבשה בסערה ב־15 ביולי 1099, לאחר שהייתה בשלטון מוסלמי משנת 638. המסעות לארץ ישראל והקמת המדינות הצלבניות בארץ ישראל ובסוריה (1291-1099) זכו להתייחסות מחקרית רבה במשך מאות שנים, הן כבסיס להבנת מקורות הרעיון של מסע הצלב הן כדגם שעיצב את האידיאל הצלבני ואת הביקורת עליו.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: