בספר שלפנינו ברצוני לתרום את תרומתי הצנועה, החלקית ביותר צריך להודות, ולומר דברים אחדים בנוגע לטיבה של ההיסטוריה בתור תחום חקירה למדני. לפעמים מאפיינים את התחום בתור דיסציפלינה, מונח המבליט את הרעיון שהתחום נשלט על ידי כללי התנהגות מסוימים, כללי חקירה וכתיבה, שמחייבים את העוסקים בו. לפעמים משתמשים במונח היסטוריוגרפיה, כדי להדגיש שמדובר בהיסטוריה הכתובה פרי עמלם של ההיסטוריונים (בניגוד להיסטוריה עצמה, המובנת בתור כלל האירועים בעברה של האנושות). לדעתי, מן הראוי לגשת אל הדיסציפלינה ההיסטורית בשתי גישות
שמשלימות זו את זו. ראשית, היסטוריה היא מקצוע שכרוך בהפעלת מיומנויות, ואפשר וצריך להורות ולהסביר את טיבה באמצעות הדגמה, תרגול וחיקוי. ושנית, נוכל לנסח הכללות על פעילות ההיסטוריונים ולקבוע אמות מידה לפעילות נכונה, במסגרת מה שקובעת המסורת ההיסטוריוגרפית.