את הפרספקטיבות המסוימות שאני סבורה שהן חיוניות כדי להבין מה מציעה התיאוריה הארגונית תייגתי כמודרניסטית, סימבולית (או ליתר דיוק, סימבולית־פרשנית) ופוסטמודרניסטית, בהתאם לאופנה המקובלת בשדה כיום. בזמנים אחרים ובמקומות אחרים תויגו אותן פרספקטיבות בשמות אחרים. הפרספקטיבה המודרניסטית נודעה גם בשם הפרספקטיבה הרציונלית, השקפת המערכות הפתוחות, האסכולה הפוזיטיביסטית והגישה הכמותנית. הפרספקטיבה הסימבולית־פרשנית נודעה גם כגישה האיכותנית, ולפעמים היא מזוהה עם אסכולת התרבות הארגונית. הפרספקטיבה הפוסטמודרניסטית מתקשרת עם תיאוריה ארגונית ביקורתית, עם אסכולת תהליך העבודה ועם פמיניזם רדיקלי, וגם עם פילוסופיה פוסט־סטרוקטורליסטית ותורת הספרות. אף שכל שלוש הפרספקטיבות הללו נבחנות כל אחת בנפרד לאורך הספר, בסופו של דבר יש להודות שחלים שינויים מתמידים בקווי המִתְאָר המגדירים פרספקטיבות אלו ואחרות, כך שלעולם אי אפשר לקטלג רעיונות באופן סופי ומוחלט.