ההצבה של שם המחבר "דוד שיץ" במרכז ספרי, באמצעות ההתייחסות להשתקפות המאורעות הביוגרפיים ביצירתו, חותרת נגד התנגדותו של מישל פוקו לקיומו של סובייקט־מחבר בעל זהות אחדותית. פוקו מתנגד להנחת הזהות האחדותית של סובייקט המחבר ולזיהויו עם הסופר הממשי, כשם שהוא מתנגד לזיהוי המחבר עם הדובר הבדיוני, מאחר ש"הפונקציה 'מחבר' מתרחשת בקרע עצמו - בחלוקה ובמרחק ביניהם"6. ספר זה מבקש לגלות את זהותו של המחבר דוד שיץ דווקא מתוך הקרע בינו לבין הדובר הבדיוני.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: