יצירת האמנות הכולית היא תופעה מודרנית המבקשת לבטא את הקשר בין תחומי האמנות השונים ואת היחסים בינם לבין היקום. המושג הופיע לראשונה בחיבור "שיטת הזהות" (וירצבורג, 1804) של הפילוסוף הגרמני פרידריך וילהלם יוזף שלינג (Friedrich Wilhelm Joseph Schelling, 1755-1854) שם התואר "כולי" שימש את שלינג כדי לרמוז על זיקה מהותית של האמנות לאיזו אמת כללית, שנהוג לייחס על פי רוב אך ורק לפילוסופיה. לפי שלינג, המשימה האנושית האמיתית אינה היצירה האינטלקטואלית אלא היצירה האסתטית, שכן עניינה של האסתטיקה ב"חוויית השלם" ולא בשלמות עצמה. שלינג ראה באמנות תחום מאחד, שבו "העולם והאני, המציאותי והאידיאלי, פועלו המודע והלא מודע של הטבע - מופיעים בהרמוניה מושלמת". הרעיון הטמון במושג זה מכוון למיזוג בין תחומי האמנות השונים, הנפרדים, בשירות התחייה החברתית והתרבותית של עידן הנאורות.