במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התבססה בפיסיקה ובכימיה התיאוריה האטומית. לפי תיאוריה זו, החומרים שאנו מכירים מורכבים מחלקיקים זעירים המכונים מולקולות, והמולקולות עצמן בנויות מחלקיקים יסודיים יותר הנקראים אטומים. את תכונות החומר קובעות התכונות של האטומים והמולקולות, שמהם הוא מורכב. ביחידות הקודמות כבר עסקנו באטומים ובמולקולות. עתה נלמד את מושגי היסוד של התיאוריה האטומית בצורה מסודרת יותר.
מולקולה היא היחידה הקטנה ביותר של החומר שעדיין אפשר לזהות בה לפחות חלק מתכונות החומר הזה. אם, לדוגמא, נבודד מתוך כמות של מים מולקולה אחת, זו עדיין תהיה מולקולה של מים. אבל אם נפריד את המולקולה הבודדת למרכיביה, שוב לא יהיו בידינו מים, אלא חומרים אחרים.
כל מולקולה בנויה בדרך-כלל ממספר גופים קטנים יותר הנקראים אטומים (היוצאות מן הכלל הן אותן מולקולות שמכילות אטום אחד בלבד). כוחות המשיכה בין האטומים שבמולקולה הם בדרך-כלל חזקים יותר מן הכוחות שבין מולקולות סמוכות. לכן אפשר לראות במולקולה מעין יחידה עצמאית של החומר.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: