תקשורת כתרבות

כאשר אנו מתבוננים בתקשורת כתרבות, אנו מניחים שתוצרי תקשורת ההמונים הם טקסטים המכילים דימויים, נרטיבים וסמלים משותפים, ואלה מבנים את חיי היומיום של קוראים, מאזינים וצופים ואף את ההיסטוריה האישית, הלאומית והגלובלית. הגישה לתקשורת כתרבות שנציג בקורס תקשורת כתרבות תופסת את מקומה של גישה אליטיסטית, שלא ראתה בתרבות הפופולרית תופעה הראויה להתבוננות ולניתוח ואף לא מקור לתובנות לגבי החברה.

על פי התפיסה המוצגת כאן, מגוון ערוצי התקשורת המתרבים והמשתנים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי הפרט והחברה. זוהי סביבה חובקת-כול, שבאמצעותה מספרות לעצמן הקהילות המקומיות, הלאומיות והגלובליות את המיתוסים המרכזיים של קיומן. יש הרואים בסביבה סמלית זו ישות אחידה וחד-ממדית, ואילו אחרים רואים אותה כארגז הכלים התרבותי שמתוכו אנו מוזמנים לבחור סיפורים, שירים, מוזיקה ודימויים חזותיים המתאימים לזמן למקום,

למצב הרוח ולהרכב הנוכחים. מגוון הכלים שבארגז פורצים ערוצים חדשים למחשבה, לנושאי שיחה והתייעצות ולדרכי פעולה הם מפגישים אותנו עם מה שלא הכרנו קודם ועם מה ששכן במעמקי הזיכרון.
הסדרה כוללת שלושה כרכים. כל אחד מכיל מבואות, פרקים מספרים ומאמרים, שכמה מהם תורגמו במיוחד לקורס זה. המאמרים ופרקי הספרים נועדו לאפשר העמקה תיאורטית בתובנות המצויות במקורות, פגישה עם מקרי בוחן רלוונטיים והיכרות עם כלי מחקר וניתוח המשמשים את הפועלים בגישה שנציג.

בכרך א (מדיה כסביבת תרבות היומיום: עכשווי והיסטורי משתלבים) מוצגים העקרונות התיאורטיים של גישת תקשורת כתרבות אל מול גישות אחרות במדעי החברה העוסקות בנושאים דומים - גישת השימושים והסיפוקים והגישה האידיאולוגית.