ירושלים לדורותיה

הקורס ירושלים לדורותיה מגולל את תולדות העיר ירושלים לאורך כארבעת אלפים שנה, מראשית האלף השני לפסה"נ - תקופה הברונזה התיכונה - ועד אמצע המאה העשרים לסה"נ - ערב הקמתה של מדינת ישראל. הקורס עוסק בתולדות העיר, עומד על סוד מעמדה המיוחד בהיסטוריה ובזיכרון של עמים, דתות ותרבויות ומסביר מה מייחד אותה ומעניק לה חיוניות היסטורית שנים כה רבות.
הוא מתחקה אחר הגורמים שעשו אותה מוקד של התעניינות כלל-עולמית, ונדרש לשאלה כיצד זכתה למעמד מיוחד לא רק במישור ההיסטורי-הראלי, אלא גם במישור המטא-היסטורי, וכיצד נתייחד לה מקום מרכזי בעולם הנחמה בחזון אחרית הימים.
התקופה האיובית פתחה עידן חדש בתולדות ירושלים לאחר כמאה שנה של דומיננטיות נוצרית. לאחר שנכבשה שוב בידי המוסלמים עמדה ההיסטוריה של ירושלים בסימן המאמץ להשבת החזקה של המוסלמים על אתריה, חידוש קדושתו של אלחרם אלשריף וחידוש זהותה האסלאמית של העיר. את תנופת הבנייה ששינתה את פני ירושלים, המשיכו ביתר שאת הממלוכים, יורשי שלטון האיובים, ובימיהם לבשה העיר צביון עירוני מוסלמי שנשתמר עד היום.
האוכלוסייה המוסלמית של ירושלים הלכה וגדלה והמוסלמים היו לרוב בעיר. קיומה של חברה מוסלמית דומיננטית השפיע גם על צביון החיים בירושלים ועל היחסים בין השלטון לבין התושבים. במרוצת התקופה הממלוכית, יחד עם התגבשותה של החברה המוסלמית, התגבשו גם הקהילות הנוצריות, והקהילה היהודית שבה לעיר לאחר סילוק הצלבנים והכתה בה שורש מחדש. ירושלים הייתה שוב לעיר רב-דתית ורב-תרבותית, ולמוקד עלייה לרגל של בני דתות ועדות שונות.