ויקטור הוגו כתב פעם שהספר המודפס נטל לו את התפקיד שמילאה הקתדרלה בימי הביניים ונעשה נושא רוחו של העם. אך אלפי הספרים קרעו את הרוח האחת, שנתגלמה בקתדרלה, לאלפי דעות. המלה שיברה את האבן לאלפי רסיסים, קרעה את הכנסייה לאלף ספרים.
כך נהפכה הרוח החזותית לרוח נקראת והתרבות החזותית לתרבות של מושגים. היו לכך, כמובן, סיבות חברתיות וכלכליות, ששינו את כלל פניהם של החיים. אך אנו לא שמנו לב לעובדה שמתוך הסתגלות לדבר זה היו גם פניהם של בני-אדם, מצחיהם, עיניהם, פיותיהם, חייבים להשתנות ובאורח מוחשי ביותר.
כיום תגלית חדשה, מכונה חדשה, באה להשיב את תשומת-לבם של בני-האדם אל תרבות חזותית ולתת להם פנים חדשים. מכונה זו היא מצלמת הקולנוע. בדומה למכבש-הדפוס הריהי אמצעי טכני לריבוים ולהפצתם של מוצרי הרוח האנושית; עתידה היא להשפיע על תרבות האדם לא פחות ממכבש-הדפוס.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: