רומן החניכה נולד בגרמניה בשלהי המאה השמונה־עשרה והפך במאה התשע־עשרה לתת־ז'אנר מרכזי של הרומן המערבי. ליצירות המשתייכות לז'אנר יש נושא מרכזי שהקנה לו את שמו: סיפור גדילתו, חינוכו, עיצוב אישיותו והצלחתו של גיבור מרכזי אחד, המתמודד עם קשיים ומכשולים עד שעולה בידו להשתלב בחיים החברתיים, לבנות זהות ולרכוש לעצמו מקום משלו, מעמד והשפעה. שני יעדים מרכזיים ניצבים בפני גיבור סיפור החניכה — האחד מופנה כלפי פנים והשני כלפי חוץ. כלפי פנים היעד העיקרי הוא גילוי עצמי, שהוא שיאו של תהליך הלמידה של הגיבור על אודות מה שמניע אותו מבפנים ועל אודות חולשותיו, נטיותיו וסגולותיו; וכלפי חוץ היעד המרכזי הוא חִ ברּות מוצלח, כלומר השתלבות במארג החברתי ורכישת מעמד בעל השפעה בו.
בבסיס יצירות המשתייכות לז'אנר החניכה הנחות יסוד אידיאולוגיות משותפות במישור הלאומי, החברתי, המעמדי, המגדרי ועוד. היות שבניית ה"עצמי" אינה מיוצגת כתהליך הנוגע לעיצוב זהותו של היחיד כאינדיבידואל אוטונומי, אלא מתוארת כחלק בלתי נפרד מהגדרת מקומו ביחס לסדר החברתי הקיים, כרוך תהליך החניכה בהפנמה של ההגמוניה — כלומר, מערכת ההשקפות והערכים החברתיים הדומיננטיים, שבמידה רבה הם פטריארכליים, בורגניים ולאומיים. סיפור החניכה הוא אפוא נקודת מפגש בין הפרטי לבין הציבורי.