חלק ב של הספר הוצגה ראשיתו של תהליך החילון בחברה היהודית באירופה במהלך המאות השמונה–עשרה והתשע–עשרה ובכללו משמעותה המחלנת של ההשכלה. מפעל הנאורות של ההשכלה לבש אופי רעיוני–אינטלקטואלי, חינוכי, תרבותי, לשוני, ואף כלכלי וחברתי, והתייחס לשאלות רבות (שכן החילון משפיע במידה רבה עליהן) כגון: היכן ללמוד ומה ללמוד? אלו ספרים לקרוא? באיזו שפה לדבר בבית וברשות הרבים? באיזה משלח–יד לעסוק? היכן לגור? עם מי לחלוק את שעות הפנאי?
חלק זה שלפנינו יעסוק בפוליטיזציה של היהודים אשר, לדעתנו, תפסה את הבכורה בהובלתו של תהליך החילון באירופה בכלל, ובחברה היהודית בפרט מהמאה התשע–עשרה ועד למחצית הראשונה של המאה העשרים. בניגוד לתקופות קודמות שבהן היהודים הורחקו מן הזירה הציבורית ולא נטלו בה חלק, העידן המודרני פתח לפניהם את השער להשתתפות הולכת וגוברת בה. החשיפה אל הזירה הפוליטית התממשה בשלוש דרכים עיקריות: האמנציפציה הליברלית, המהפכה הסוציאליסטית והלאומיות הציונית. שתי השערות תיבדקנה לכל אורך החלק: ראשית, הפוליטיזציה של היהודים בשלושה האופנים הללו השפיעה השפעה מכרעת על חילון הזהות היהודית הדתית. שנית, למרות הניגודים בין המסלולים השונים לגבי מקומו של היהודי בחברה המודרנית ואופן ההשתלבות הרצוי בתוכה, כל המסלולים מאוחדים בכך שהם הציעו ליהודים שני סוגים של חילון: חילון מבדל וחילון מבולל, ועליהם נרחיב בהמשך.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: