המתח הזה בין האופי הייחודי של הדמוקרטיה האמריקנית שצמחה והתגבשה בהקשרים ספציפיים של העולם החדש כמקום מקלט חלופי לאנושות, לבין היומרה של ארצות הברית ושל רבים בעולם כולו לראות בניסיון האמריקני אב–טיפוס אוניברסלי ודגם בר–יישום לכלל האנושות מצמיח לא אחת תופעות פרדוקסליות. התמקדות בנסיבות המיוחדות שאפשרו את כינונה של הדמוקרטיה האמריקנית ואת צמיחתה לאורך ההיסטוריה מגלה מגמות מתנגשות, בין הבטחת חירות לבין הכרה במימושה החלקי, בין שאיפה ליצור חברה חדשה הרמונית ואידאלית לבין הכרה בנחיצותם של חוקים ותקנות שימנעו ממנה להתפרק. ארצות הברית מציגה יכולות מרשימות בהקמת מערכת פוליטית וחברתית השומרת על זכויות האדם באמצעות הסדרים והליכים לצד התעלמות והדרה של קבוצות רבות לאורך ההיסטוריה מעצם האפשרות להיכנס למערכת הזאת.