סכסוך בין צדדים פרטיים בגין חוזה שנערך ביניהם, יכול לכלול בין היתר גם רכיבים בינלאומיים, וייתכן גם שאחד הצדדים, או שניהם, זרים במדינה שבה הוגש כתב התביעה. ייתכן שהחוזה עצמו נערך במדינה שאינה מקום מושבם של הצדדים, ייתכן כי מקום ביצועה של העסקה או המקום בו היתה אמורה להתבצע (אם הפרת החוזה נעשתה לפני שנתבצעה בפועל) היה שונה מהמקום בו הוגשה התביעה. לדוגמה, נניח שאזרח צרפתי ואזרח אנגלי התקשרו ביניהם בחוזה להקמת רשת מסעדות איטלקיות. תנאיו העיקריים של החוזה נקבעו בשיחות טלפון ובמשלוחי פקסים. החוזה עצמו נערך ונחתם ביניהם במהלך סיור באיטליה, משם התכוונו הצדדים לייבא את חומרי הגלם. רשת המסעדות עצמה היתה אמורה לקום בארצות אירופה, בעיקר בגרמניה. בטרם יצא החוזה אל הפועל טען הצרפתי כי האנגלי הפר אותו בצורה בוטה. הצרפתי, יהודי במוצאו, הגיש את כתב התביעה לבית משפט בישראל. הוא היה בישראל ב"חופשת מולדת" לרגל חג הפסח, ובהתייעצות עם עורך דין מקומי נוכח שסיכוייו לקבל פיצויים על הפרת החוזה גדול במיוחד אם המשפט יתנהל דווקא בארץ.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: