תולדות האמנות או ההיסטוריה של האמנות, הן תחום מחקר אקדמי שהתפתח בתקופה המודרנית ומקורו בגרמניה; הקתדרה האוניברסיטאית הראשונה לתולדות האמנות נוסדה בברלין בשנת 1844. תחום תולדות האמנות עוסק באדריכלות, בפיסול, בציור ובצילום. למרות שהתחום "צעיר", יחסית, את תחילת ההתעניינות בו אפשר למצוא כבר בעת העתיקה. פרקים על מהות הפיסול והציור כתב פליניוס, ואלו שימשו מודל עבור אנשי הרנסנס באיטליה (במאה החמש־עשרה) כדי לתעד את הישגיהם באמנות. מתקופה זו ידועים במיוחד כתביו של הפסל לורנצו גיברטי (Ghiberti Lorenzo), ובעיקר חיבורו הקלסי של ג׳וירג׳וי וזארי (Vasari Giorgio): חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר משנת 1550. מטרתו של וזארי היתה לחקור את הסיבות ואת המקורות לסגנון האמנות של תקופתו, ולכך היו לו ממשיכי דרך ברחבי אירופה. במאה השמונה־עשרה ננקטה לראשונה דרך חדשה במחקר תולדות האמנות: האמנות נחקרה בהקשר התרבותי וההיסטורי שלה. בשלהי המאה התשע־עשרה התמקדו חוקרי תולדות האמנות במרכיביה הצורניים של יצירת האמנות. בתחילת המאה העשרים החל מחקר תולדות האמנות להדגיש את חשיבות העיסוק בצד התוכני של יצירת האמנות ואת ראייתה בקונטקסט ההיסטורי שלה.