בעיית ביטחון לאומי קיימת בכל המדינות והמשטרים, אך בדמוקרטיות מתעוררת בעיה מיוחדת בשל ההתנגשות בין ערכי יסוד דמוקרטיים לבין פעולות הנגזרות מהרצון לחזק את הביטחון הלאומי. לא הרי מדינה דמוקרטית הנתונה במלחמה או במצב חירום ביטחוני כדמוקרטיה שאינה יודעת מלחמה, איומי מלחמה, סכנות קיומיות ופעילות טרור. הדמוקרטיה המאוימת תיטה לראות בביטחון ערך עליון, ולא מן הנמנע שבשם "קדושת הביטחון" ייפגע השלטון בהליכים הדמוקרטיים ויגביל את חירויות האזרח.
סביר שבמצב של משבר ביטחוני יגדל כוחו של הממסד הביטחוני הפרופסיונלי, ההיררכי והממונה, שנטייתו תהיה לראות בפוליטיקה דמוקרטית פלורליסטית ואלקטורלית מותרות שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לעת חירום.
אכן, יש שהמצב הביטחוני משמש לשלטון עילה לפגוע בחירויות האזרחים לפי צרכיו. השאלות הן, מתי מתחילות הפגיעות במשטר הדמוקרטי בשם הביטחון לאיים על עצם קיומו של המשטר. הדמוקרטי? מתי הן מוצדקות מן הבחינה הביטחונית? ומהו האיזון הנכון בין ערכי הקיום והביטחון לבין ערכי החירות והדמוקרטיה?. המפגש בין ביטחון לדמוקרטיה מעורר מתחים והתלבטויות בתחומים רבים, ומטרתו של מאמר זה היא לסקור בשיטתיות את תחומי ההתנגשות האפשרית והממשית.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: