התרבות הפוליטית הישראלית היא תערובת של מסורות דמוקרטיות ולא־דמוקרטיות. היא כוללת מרכיבים שמקורם בדת היהודית, במסורת הקהילה היהודית בגולה, בציונות המודרנית ובאידאולוגיות החילוניות החשובות של המאה ה־19: ליברליזם, סוציאליזם ולאומיות. בפרק זה ננתח את התשומות הדמוקרטיות לתרבות הפוליטית בארץ.
האם הדת היהודית היא דמוקרטית? ודאי שלא. אין דת "דמוקרטית" במשמעות הליברלית־ מודרנית של המילה, שהרי דת כשלעצמה כופרת בעיקרי יסוד דמוקרטיים — בריבונות העם ובפלורליזם רעיוני. בכל הדתות המאמינים אמורים לציית בראש ובראשונה לציוויי האל, ורק לאחר מכן — ואף זאת לא תמיד — לחוקים "חילוניים". בכולן יש הלכה מחייבת אחת ולא "שוק חופשי" של רעיונות וערכים. אף על פי כן רבים סבורים שקיימים ביהדות גם מרכיבים מעין דמוקרטיים.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: