בכרך זה נדון בדפוס שכיח ביותר של ההשתתפות החוץ־ממסדית — התנועות החברתיות. כפי שכבר ציינו, ועוד נרחיב בהמשך, מבין כל סוגי הפעילויות הפוליטיות החוץ־ממסדיות, התנועות החברתיות הן דפוס הפעולה המאורגן והיציב ביותר. למעשה, בנסיבות מסוימות דפוס זה נמצא על "קו התפר" בין השתתפות פוליטית ממסדית וחוץ״ממסדית. ואכן, תנועות חברתיות רבות עוברות תהליך הדרגתי של מיסוד ואף נכנסות למערכת הממסדית. כך קרה, למשל, לתנועה הסוציאליסטית בכל רחבי העולם מסוף המאה ה־19, אי לירץיר באירופה, לפונדמנטליזם האסלאמי באסיה ובאפריקה ולחלק מתנועות הימין הרדיקליות באירופה בשלהי המאה הנוכחית. בסופו של התהליך היו תנועות אלה לא אחת למעין־מפלגות, ולעתים אפילו למפלגות של ממש, אם כי חלקן המשיכו להחזיק לפחות בחלק מהשקפותיהן האנטי־מערכתיות והאנטי־ממסדיות המקוריות. כלומר, נוצר כאן שילוב מעניין של רדיקליזם פוליטי מוצהר וקונפורמיזם מעשי.