מי יכול לעמוד באמות המידה של המחקר? אין ספק שפסיכולוג החוקר תופעה מוגבלת ומתוחמת, למשל, השפעת המיקום של פריט )בסדרת פריטים שיש לשנן( על זכירתו, אינו מתקשה להגדיר מראש השערה, להחליט על מערך מחקר, לקבוע דרכי מדידה מהימנות ותקפות ולהקפיד על אובייקטיביות מלאה בכל שלבי המחקר. הוא גם יכול לקבוע ללא קושי מהי הסיבה ומה המסובב בתופעה שחקר: לבודד את המשתנים הנחקרים ממשתנים אחרים העשויים להשפיע על התוצאות ולעשות בהם מניפולציות כנדרש. לעומתו, אנתרופולוג שחוקר חברת ילידים באי מבודד או קהילה חרדית במאה שערים, לא תמיד מעוניין או יכול לבודד תופעות מההקשר הכולל, לדגום נחקרים על־פי כללי הדגימה ההסתברותית, לבקש מהמשתתפים למלא שאלון או לערוך ניסוי. מחקר מסוג זה אינו יכול לעמוד בכל אמות המידה של המחקר כפי שנלמדו.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: