השיח הפוליטי בסוגיית השירות האזרחי התפתח כבר עם כינונו של גיוס החובה לצבא בראשית ימי המדינה. ב־1953 חוקקה הכנסת את חוק שירות לאומי, תשי"ג,1953- שהטיל חובת שירות על אישה שפוטרה מחובת שירות ביטחון. קהל היעד העיקרי של חוק זה היה הנשים הדתיות שפוטרו מטעמי דת. דברי ההסבר של ראש הממשלה ושר הביטחון בכנסת שיקפו כבר אז דאגה לשמירה על שירות צבאי שוויוני. מטעם זה יזמה הממשלה חוק שהתווה שירות חלופי בעיקר לנשים דתיות. בפועל לא יושם החוק, ושירות לאומי לא נאכף כשירות חובה אלא מומש בהדרגה ובאופן חלקי על בסיס התנדבותי. העיסוק בשירות החלופי חזר לשיח הפוליטי, ככל ששיעורי הגיוס לצבא מקרב הגברים החלו לרדת בעשור הראשון של שנות האלפיים. מאיץ משמעותי היה התפתחות המחאה על הפטור משירות של חרדים.