יסודות החשבונאות ודיווח כספי

המשבר הכלכלי החריף, שהחל בשנת 1998 במדינות דרום מרח אסיה והתפשט לאזורים אחרים בעולם, והשערוריות החשבונאיות של תחילת שנות ה-2000 בחברות כגון World Com, Enron, Parmalat ובחברות מובילות אחרות ברחבי העולם, חידדו את הצורך בכללי דיווח כספי מהימנים ובעלי שקיפות הן לצורך קבלת החלטות על-ידי משקיעים, מלווים ומשתמשים אחרים בדוחות הכספיים, והן לשם פיקוח ובקרה נאותים על-ידי רשויות פיקוח ואכיפה לאומיים ובינלאומיים. הכשלים החשבונאיים החמורים, שהתגלו עם פרוץ השערוריות האלו, עוררו במלוא העוצמה את הוויכוח ארוך השנים בדבר הצורך לבסס את הדיווח החשבונאי על "תפיסה חשבונאית מבוססת-עקרונות".


תפיסה זו מחייבת הן את החברות המדווחות והן את רואי החשבון המבקרים שלהן להתמקד במהות הכלכלית של העסקות ולהפעיל שיקול דעת, בגבולות ברורים מחד, ולשאת באחריות על איכות הדיווח, מאידך. היא מנוגדת ל"תפיסה חשבונאית מבוססת-כללים", המיועדת לספק הנחיות חד-משמעיות, לכאורה, לסוגיות עסקיות מגוונות. כשלים חמורים אלו והוויכוח בנוגע לאופן עיצוב מסגרת הדיווח הכספי הביאה לפיתוח ולאימוץ כללים בינלאומיים לדיווח כספי (IFRS) ע"י הוועדה לתקנים בינלאומיים בחשבונאות (IASB) במקום כללי הדיווח הלאומיים, לפחות לגבי חברות ציבוריות שניירות הערך שלהן נסחרים בשוקי ההון בעולם.


פיתוח תקני IFRS המושתתים על "תפיסה חשבונאית מבוססת-עקרונות" ואימוצם הסתמנו כפתרון המתבקש. כחלק מהליך ההרמוניזציה של הדיווח הכספי בעולם, החליטה הוועדה המקצועית של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות בחודש נובמבר 2005, לאמץ באופן גורף את תקני ה- IFRS, ככללי חשבונאות מקובלים עבור חברות ציבוריות בישראל, (פרט לתאגידים ברישום כפול הבוחרים לערוך את דוחותיהם הכספיים לפי כללי חשבונאות אמריקאיים). הוועדה קבעה כי הדוחות הכספיים של חברות, אשר ניירות הערך שלהן רשומים, או מצויים בתהליך רישום, למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב או שניירות הערך שלהן הוצעו לציבור על-פי תשקיף, ייערכו אך ורק לפי התקנים הבינלאומיים לדיווח כספי (IFRS) החל מיום 1 בינואר 2008.


המהדורה החדשה של הספר מתבססת, רובה ככולה, על התקנים הבינלאומיים לדיווח כספי, IFRS