במשך שנים רבות התקשה תחום חקר המדיה החדשים למצוא "בית אינטלקטואלי" בתחומי הידע המבוססים, כמו סוציולוגיה ותקשורת. ייתכן שאחד הגורמים לכך היה קצב השינוי הטכנולוגי המהיר. בעשור הראשון של האלף החדש, נחשבו לימודי אינטרנט מצד אחד לתחום "טכנולוגי", שקרוב יותר למידענות או לטכנולוגיות מידע, יותר מאשר לסוציולוגיה או לתקשורת. מצד שני, באותן השנים לימודי התקשורת התמקדו בעיקר בחקר אמצעי תקשורת ההמונים: העיתונות, הטלוויזיה והרדיו. בחלוף השנים חלחלה ההבנה כי אחד המאפיינים העיקריים של המדיה החדשים הוא תהליך ההתלכדות בין אמצעי מדיה שונים וכן בין יצרנים, צרכנים ומפיצים של מדיה ותקשורת, ולפיכך אין זה נכון להמשיך לחקור את תקשורת ההמונים במנותק מהמדיה החדשים שהשתלבו בהם. בה בעת החלו להתפתח אסכולות מחקריות שטענו שחקר המדיה החדשים דורש כינון של תיאוריות ושיטות מחקר חדשות וייעודיות עבור מופעי המדיה החדשים, כאלו שלא היו להן מקבילות קודמות בתקשורת ההמונים, בכלכלה, בפוליטיקה ובחיי הפרט והחברה.