בני תקופתו של שקספיר הרבו לעסוק בתאוריה של ז׳אנרים ספרותיים, והפיקו הנאה מרובה מהגדרות הסוגים השונים והניסויים ב׳עירוב זנים׳; המחזה שאנו עומדים לעסוק בו בשתי היחידות הבאות מהווה דוגמא נאה לחיבתם של האליזבתנים לעירובים מסוג זה, מאחר שהוא שוזר עלילה היסטורית בעלת יסודות טרגיים המבוססת על תולדות אנגליה במאה החמש־עשרה יחד עם עלילה קומית המבוססת בעיקר על דמותו הבדויה של פלסטף. אתחיל, אפוא, במספר הערות שיאפיינו זן־כלאיים זה, האוחז היסטוריה, קומדיה וטרגדיה בכפיפה אחת.