יחידה זו דנה בחמש היצירות התזמורתיות הגדולות של בטהובן שנכתבו במחצית השנייה של העשור ההרואי, בשנים :1813-1807 הסימפוניה החמישית (1808-1807), הסימפוניה השישית (1807), הקונצ'רטו החמישי לפסנתר (1809), הסימפוניה השביעית (1812-1811) והסימפוניה השמינית (1812). לצד הארואיקה ולצד הסימפוניה התשיעית, יצירות אלה הן מבחינות רבות הנודעות ורבות ההשפעה ביותר שיצר בטהובן מעודו. מנקודת המוצא של התפוקה היצירתית, אפשר לומר שהשנים המאוחרות של העשור ההרואי הן תקופת השיא בחייו של בטהובן.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: