בטהובן

סדרת ספרים מקיפה המשלבת בין חייו של לודוויג ואן בטהובן (1770-1827) ובין יצירותיו. הסדרה פותחת בשורשי יצירתו של בטהובן, בעיר בון, ובמעברו לווינה, המלווה בהתמזגותו עם הסגנון הקלסי המאוחר, עד היותו לממשיכם המובהק של היידן ומוצרט. עם תחילת המאה ה-19 סגנונו נעשה יותר ויותר עצמאי, והדבר קשור באופן הדוק למשברים בחייו וברוח התקופה, לתמורות הפוליטיות של זמנו, ולתובנות המתפתחות אצלו באשר למעמדם של היוצר והיצירה במסגרת החברה. רבים מגדירים את בטהובן כראשון הרומנטיקנים, אולם לאמתו של דבר לא ניתן לשייכו באופן מובהק לא לקלסיקה הווינאית שקדמה לו ולא לזרם הרומנטי שהתפתח במקביל לו ואחריו, כך שיש להתייחס ליצירתו כאל תקופה בפני עצמה.
העיון ביצירות בטהובן נעשה לפי ז'אנרים, שההשובים שבהם הם הסונטות לפסנתר, הסימפוניות ורביעיות המיתרים, וכן ז'אנרים נוספים והקונצ'רטו בכללם. כל יצירה מקבלת את הדגש המתאים לה: לעתים מודגש הרקע האידאולוגי או הביוגרפי - ולעתים הניתוח המוסיקלי האוטונומי הוא העיקר. היצירות מוצגות כמבנים ארכיטקטוניים המשלבים בין עקרון ההתרחבות, הקשור לעקרונות הפיתוח המוטיבי, ובין עקרון ההתכנסות, הקשור לתאוריה של ההרמוניה בהיבטיה העדכניים ביותר.

להלן נושאי הסדרה:
תקופת בון - 1792-1770
תקופת וינה הראשונה - 1800-1792
הסונטות לפסנתר בתקופת וינה הראשונה ימי משבר ויצירה - 1802-1801
מוסיקה סימפונית בעשור ההרואי (א): עד 1806 הסונטות לפסנתר בעשור ההרואי - 1814-1803 מוסיקה סימפונית בעשור ההרואי (ב): 1812-1807
רביעיות המיתרים (א): אופ' 18 ואופ' 59 ("רזומובסק?") האופרה פידליו
רביעיות המיתרים (ב) ומוסיקה קמרית - 1814-1808 המראה והתכנסות (א): הסונטות המאוחרות לפסנתר המיסה סולמניס והסימפוניה התשיעית
המראה והתכנסות (ב): רביעיות המיתרים האחרונות