"דרכי הדרשה" שעסקנו בהן בשתי היחידות הקודמות, הן כמעט כולן מיוחדות לגמרי לספרות המדרש והאגדה, ואץ כמותן בספרות העולם כולו. אך האגדה מביעה את עצמה גם בעזרת צורות אחדות, והיות שהן רגילות גט בספרות הכללית, כלומר זו של אומות אחרות, אפשר לכנות צורות אחרות אלה "הסוגים הספרותיים" של האגדה.
חוקרי האגדה גילו באגדה ארבעה סוגים ספרותיים כאלה: סיפורים, משלים, מימרות־חכמה ופתגמים, ובהם נעסוק ביחידות הבאות. שתי יחידות תוקדשגה לסיפורים, כי יהיה עלינו להבדיל בין שני סוגי סיפורים של האגדה: הסיפור המספר מחדש את סיפורי המקרא - לזה תוקדש יחידה זו, ד; הסיפור המספר על תקופת חז״ל, סיפורי מעשי־חכמים - לזה תוקדש יחידה ה. ביחידה ו נעסוק במשלים. ביחידה ז נדון בשני סוגים שהם קרובים זה לזה )וכפי שנראה, אף בלבלו ביניהם לעתים(: מימרות־חכמה ופתגמים.