המעבר ממחקר של שפה למחקר על אודות היכולת השפתית מיקם את תחום הבלשנות התיאורטית כענף מחקרי במסגרת המדעים הקוגניטיביים. בגישה זו השפה נתפסת כמערכת קוגניטיבית בלתי נפרדת מהמבנה המנטלי והפסיכולוגי של האדם. האדם המזוהה עם מהפך חשיבתי זה הוא חומסקי )Chomsky Noam). מחקריו הראשוניים, בשנות ה־50 המאוחרות ושנות ה־60 של המאה העשרים, היוו בסיס לחקר הבלשני התיאורטי כיום והשפיעו על כיוון המחקר בתחומים קוגניטיביים אחרים. קורס זה עוסק ביחסי הגומלין שבין הבלשנות התיאורטית למחקר הקוגניטיבי. התמה המרכזית העוברת לאורך כל היחידות היא יחסי הגומלין שבין הבלשנות התיאורטית למחקר הקוגניטיבי: מצד אחד לא ניתן לחקור את השפה בצורה מעמיקה בהקשר הקוגניטיבי בלי להסתמך על תיאוריות בלשניות, ומצד שני תיאוריות בלשניות נדרשות לעמוד במבחנים אמפיריים הנשענים על מתודות של המחקר הקוגניטיבי.