הסיבה המרכזית למעמדה המורכב של החברה הערבית־פלסטינית בישראל נעוצה במאפייניה הייחודיים, מבחינה חברתית ופוליטית השונים מאלה של חברי קבוצות מובחנות אחרות. אמנם, בדומה לרוב הקבוצות הייחודיות האחרות, הערבים־פלסטינים הם חלק מהקולקטיב הישראלי המוגדר באמצעות אזרחות, אולם האזרחות תופסת רק מקום משני באורח החיים בישראל בתרבות ובפוליטיקה. מבחינת הלאום המדינה מוגדרת בחוק "כיהודית", ולכן גם במנגנון האזרחי נוצרת הבחנה מראש בין הרוב המזוהה כמשתייך לקולקטיב היהודי, לבין המיעוט הפלסטיני המשתייך ללאום האחר - הלאום הפלסטיני. גם בשל מרכזיותו של הסכסוך בין שני הקולקטיבים בכל הנוגע להיווצרות המדינה ותולדותיה, סוגיית ההשתייכות הלאומית–תרבותית–דתית של הקבוצות השונות היא סוגיה מכוננת בהוויה הציבורית. על פי חתך זה, החברה הישראלית נחלקת לא רק לקהילות שונות אלא גם, ואולי בעיקר, על פי חתך לאומי, לרוב (יהודי) ולמיעוט (ערבי־פלסטיני).