הפיכות צבאיות פרצו באפריקה במדינות חד-מפלגתיות (גאנה בראשות נקרומה בשנת 1966 ומאלי בראשות מודיבו קייטה בשנת 1968), ורב-מפלגתיות (סיירה לאון בשנת 1967 , זנזיבר בשנת 1964) גאנה בשנת 1982 וניגריה בשנת 1966 ובשנת 1993 במלוכות אבסולוטיות (אתיופיה הקיסרית בשנת 1974 ובורונדי בשנת 1966), ובמשטרים רפובליקניים (בנין בשנת 1965 וקונגו ברזוויל בשנת 1968); במדינות עשירות למדי (גאנה , ניגריה וגבון) ובמדינות שהן עניות מרודות (צ'אד, מאלי, ניז'ר) במדינות הומוגניות מן הבחינה התרבותית (סומליה) ובחברות רב-אתניות (מאוריטניה
וקונגו) ; במשטרים ששלטה בהם מפלגה שנחשבה חזקה וריכוזית (גאנה של נקרומה , אלג יריה של בן-בלה) ובמשטרים בראשות מפלגת נכבדים קטנה וחלושה (דהומיי בראשות הוברט מאגה בשנת 1963 וניז'ר בראשות המאני דיורי בשנת 1974); במשטרים שהיה בהם צבא זעיר של מאות ספורות (טוגו בשנת 1963 ודהומיי בשנת 1965) , ובמדינות שצבאן מנה עשרות ומאות אלפים (אלג יריה בשנת 1965 וניגריה בשנת 1975).