שונות ומרובות הן הגישות בחקר הספרים ההיסטוריוגרפיים של המקרא. יש שאימצו לעצמם את הגישה ההיסטורית. עיקר עניינם הוא להגיע לתיאור היסטורי רצוף של תולדות עם ישראל בתקופת המקרא. ספרי התנ״ך, לפי גישה זו, משמשים "תעודה היסטורית" רבת־ערך לשחזור ההתפתחות ההיסטורית בצד עדויות אחרות, כגון ממצאים ארכיאולוגיים ומקורות כתובים או מצוירים של המזרח הקדמון. בעלי דעה זו מכירים במיעוט הנתונים העומדים לרשותם לצורך שחזור ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא; הם גם מבינים שעליהם להתמודד עם המגמות המיוחדות של הסופרים המקראיים, המשפיעות על דרך הצגת מהלך האירועים, וכן עם בעיית המקורות הקדומים ששימשו את עורכי הספרים.