בסוף המאה ה–19 חיו בקיסרות הרוסית, שכללה אז חלק גדול של פולין, כ–5 מיליון יהודים (אנו ממליצים שתעיינו במפה שביחידה 8 של הקורס פולין, עמ' 73). בפלך גליציה שבקיסרות האוסטרית (היום באוקראינה) חיו עוד כ–,700,000 והקהילה ברומניה מנתה כ–260,000 ביחד היוו קהילות אלה, על ששת מיליוניהן, כ–70 אחוזים מכלל יהודי אירופה וכ–60 אחוזים מכלל יהודי העולם.
למן המחצית השנייה של המאה ה–19 פקדו טלטלות וזעזועים את היהודים האלה: שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, מלחמות ומהפכות, ערערו את כל יסודות החיים הסדירים. אחת התגובות העיקריות לתקופה הסוערת הזאת היתה הניסיון למצוא מפלט. המוני יהודים — נשים, גברים וטף — עשו את דרכם לארצות אחרות. בשלב הראשון של ההגירה, היעד העיקרי היה מערבהּ של אירופה. ארצות אחרות, כגון דרום אפריקה, קנדה, אוסטרליה, מדינות באמריקה הלטינית, ארץ ישראל, ואפילו סין, קלטו אף הן מהגרים יהודים ממזרח אירופה, אך מספר הנקלטים בארצות אלה היה מועט יחסית. מספר המהגרים הגדול ביותר נקלט, בסופו של דבר, בארצות הברית: כ–62 אחוז מכלל ההגירה היהודית בעולם באותה תקופה היו יהודים ממזרח אירופה שנקלטו בארץ זו. שיעורם של הנקלטים בארצות הברית מקרב היהודים יוצאי רוסיה היה גבוה יותר, ועמד על 75 אחוזים.