כשאר מדינות הסהר הפורה, ושלא כמצרים, נוצרה מדינת עראק באופן מלאכותי.
עראק לא היתה תולדת רצונם ומאוייהם - המסורתיים או אף המודרניים - של תושביה. הבריטים יצרוה מתוך אינטרסיהם-שלהם, ובתוך גבולותיה נכרכו יחדיו שפע של כוחות מקומיים מנוגדים. על מיגוון עתיר-ניגודים של מיעוטים דתיים, של שבטים ושל קבוצות אתניות ולשוניות שונות, השליטו הבריטים את בעל-בריתם ההאשמי מן המדבר הערבי המרוחק - המלך פיצל. בכך קמה מדינה - אשר לה מיהרו הבריטיפ להעני בתקופת דיוננו סממנים ואף תכנים של עצמאות - מדינה שהיתה ללא מרכז-כובד שלטוני מודרני של ממש. רבים מתושביה, ואולי אף מרביתם, לא השלימו למעשה עם כפיפותם לממשלתה, וגם מקרב אלה אשר השתייכו למימשל ולזרועותיו - היו רבים שלא השלימו עם מלכותו של מי שלא היו לו שורשים בקרבם. כל זה אכן בישר תהפוכות רבות, מעשי אלימות וגילויים שונים של אי-יציבות, המאפיינים את תולדות הארץ עד ימינו.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: