יהודי מזרח־אירופה, שישבו בקרב עמים דוברי לשונות סלאביות, היו מבחינה תרבותית חלק בלתי נפרד מיהדות אשכנז, אשר התהוותה והתגבשה בארצות העמים דוברי גרמנית. גם במזרח־אירופה, כמו בתחום האשכנזי כולו, מצאו חיי הרוח של היהודים ביטוי במערכת תרבותית דו־לשונית, אשר בה שימשו זו בצד זו שתי לשונות: מצד אחד לשון מעורבת מעברית ומארמית, שזכתה לכינוי הקבוע "לשון קודש״, ומצד שני יידיש, הלשון שכונתה בדורות ההם ״לשון אשכנז״.