המשק הפולני עד שלהי המאה ה־18 היה בעיקרו משק חקלאי, שפעל בתוך המערכת המדינית־חברתית שאפיינה את אירופה כולה. האדמה ואמצעי הייצור, שהיו בבעלות המלך, האצולה והכנסייה, עובדו או הופעלו בידי איכרים צמיתים.
היהודים מילאו במערכת זו תפקידי מנהל ופיקוח, וכן קיימו ופיתחו את הקשר שבין האחוזה הכפרית לבין הערים והשווקים המקומיים והבינלאומיים. פעילותם של היהודים היתה יסוד דינמי, הן בניידותם ובקשרים שיצרו והפעילו והן בשימוש המושכל שעשו בהון שצברו.