בשנת תי״ג (1653), שנים מועטות בלבד לאחר מה שנודע כ״גזרות ת׳ח ות״ט" (1649-1648), הדפיס בוויניציאה תלמיד חכם שהתגורר בזמלב שבוולין את ספרו יןן מצולה. המחבר, נתן נטע הנובר, העלה על הכתב את אשר ראו עיניו ושמעו אוזניו על מהלך האירועים שהביאו לפרוץ הגזרות, ואת תיאור האסון הנורא שפקד את הקהילות היהודיות באוקראינה, בפולין ובליטא. את ספרו מסכם הנובר בכמין הספד של יהדות פולין, כפי שראה אותה מבעד להריסותיה ולחורבנה: