הצלבנים — שלא כמו המוסלמים, שהשתלטו על ירושלים בלי קרב (638) — נאלצו לנהל מערכה קשה וארוכה, וזו הסתיימה בטבח אכזרי בתושבי העיר: יהודים, נוצרים (בעיקר נוצרים מזרחיים), ומוסלמים. מקום מיוחד הוקדש לחלקם של היהודים במערכה זו ולגורלם לאחר מכן, כפי שעולה הן ממקורות נוצריים והן ממגוון תעודות שנתגלו בגניזה של קהיר. שאלות בוערות אחרות שעמדו לפני הכובשים הצלבנים היו: הבעיה הדמוגרפית החריפה,
שהתעוררה בעקבות דלדול היישוב העירוני והרחקת היהודים והמוסלמים מן העיר, ומערכת היחסים המעורערת עם הנוצרים המזרחים. האוריינטציה המערב אירופית של הצלבנים ותלותם המוחלטת במשאבים אנושיים וכספיים הבאים משם, התבטאו בין היתר גם במערכת מוסדות השלטון שהם כוננו בעיר, כדוגמת אלה שהכירו באירופה הפאודלית.