על סף העת החדשה: אירופה 1600-1350

"עתה כל שיטות ההוראה שוקמו ולימוד השפות קם לתחייה: היוונית, שבלעדיה בושה היא לאדם להיקרא מלומד, העברית, הארמית והלטינית. האמנות האלגנטית והמדויקת של הדפוס הומצאה בימי חיי בהשראה אלוהית, בניגוד להמצאת הרובים שקיבלה השראתה מן השטן. העולם כולו מלא עתה אנשים מלומדים, מחנכים רבי-ידע וספריות גדולות ביותר.
לדעתי, אפילו בימיהם של אפלטון או של קיקרו לא היו תנאים כה מתאימים ללימוד כפי שיש היום. בעתיד איש לא יעז להופיע בציבור בטרם לוטש בבית המלאכה של מינרווה [אלת ההשכלה]. אני מוצא היום גנבים, תליינים וסייסים משכילים יותר מן הדוקטורים ומן המטיפים בעבר הלא-רחוק. אפילו נשים ונערות שואפות היום לתהילה ומבקשות את המן השמימי של השכלה נרחבת" (ראבלה, גרגנטואה ופנטגרואל).
במשפטים ספורים אלה תיאר הסופר וההומוריסט הצרפתי פרנסואה ראבלה את האירועים שהתרחשו בימיו: הרנסנס, ההומניזם, המצאת הדפוס והפצת האוריינות. ואולם, האומנם התמלא העולם באנשים מלומדים, במחנכים רבי ידע ובספריות גדולות ביותר? כיצד השפיעו הרנסנס, ההומניזם והמצאת הדפוס על תנועת הרפורמציה? מה הייתה תרומתם של ההומניזם והדפוס לעידן התגליות והכיבושים האימפריאליים של העת החדשה המוקדמת ולהתפתחותה של המדינה המודרנית? כיצד השפיעו על התרבות העממית ועל היחס לנשים, לאחר ולזר?
ספרי הקורס של האוניברסיטה הפתוחה, על סף העת החדשה: אירופה 1350 - 1600, מעלים מחדש שאלות אלו ומציעים דיון מעודכן ושיטתי בתרבות, בחברה ובפוליטיקה של העת החדשה המוקדמת. הספרים הללו הם פרי עבודת צוות של חוקרים ישראלים צעירים וותיקים המביאים לקורא סקירה מקיפה של ההיסטוריה האירופית בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה.