דיוננו מתמקד בשתי פרשיות חשובות בפועלו האישי של מנדלסון ובחיי היהודים בתקופתו. האחת עניינה בפעם הראשונה שבה הועמדו ציווייה המעשיים של ההלכה היהודית במבחן הביקורת של רעיונות ההשכלה, וזאת סביב ההוראה ההלכתית של איסור "הלנת המת", כלומר, המצווה לקבור את המת עוד ביום פטירתו; והשניה - בפעם הראשונה שבה נבחן ספר התורה על פי אמות-המידה החדשות שהעמידה תנועת ההשכלה.