האימפריה הרומית ומורשתה

בתודעתם של הרומאים השתרשה ההשקפה, שלאימפריה הרומית ולשלטונם של הקיסרים הרומים לא היה גבול לא במרחב ולא בזמן. הם גם חשבו שהאימפריה שלהם מקיפה את החלק התרבותי, המשגשג והפורח של העולם. ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון, בספרו הנודע שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית, קבע שבשלטונם של הקיסרים הנאורים במאה ה-2 לסה"נ היה מצב המין האנושי המאושר והמשגשג ביותר בתולדות העולם, והוא עסק בשאלה מה היו הנסיבות החשובות ביותר לשקיעתה של האימפריה ונפילתה.
הספר הנוכחי דן באימפריה הרומית בפרק הזמן המשתרע מן המאה ה-3 עד המאה ה-5 לסה"נ, וחורג ממסגרת כרונולוגית זו, כפי הנדרש, אגב בחינתם של נושאים מסוימים. הדיון מכוון לבחון ולהציג את המהויות והמאפיינים העיקריים של האימפריה בתחומים אחדים: מוסדות השלטון והמינהל, המערכת הכלכלית והמבנה החברתי, ההגות והיצירה התרבותית בכתב, האמנות והארכיטקטורה והחוק הרומי; כל אלה היו מרכיבי המורשת שהנחילו הרומאים לעמי אירופה, ובאמצעותם אף לעמים אחרים מחוץ לאירופה.
איך הצליחה האימפריה, שנפגעה קשות מהמשבר הצבאי ומהאנרכיה שפקדו אותה במאה ה-3, להתאושש ואף לשגשג בתחומים שונים במאה ה-4, זו אחת השאלות הנדונות בספר. שאלה אחרת היא מה הביא לידי התמוטטות האימפריה במאה ה-5 ומה ההסבר לכך; זו השאלה שגיבון עסק בה ושהוסיפה להטריד חוקרים והוגי דעות מאז זמנו, ועוד קודם לו, ועד ימינו, והיא נבחנת בהרחבה בספר.