הקורס שלפנינו מתחקה אחר התפתחותו של היישוב היהודי בארץ–ישראל מכיבוש הארץ בידי הבריטים, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה; מפרסום הצהרת בלפור, שבה התחייבה בריטניה לסייע (facilitate to) בהקמת "בית לאומי" יהודי בארץ–ישראל, עד שנעשה בית זה ל"מדינה בתוך מדינה" (כנאמר בדו"ח ועדת פיל, 1937) והיה בעיני עצמו "מדינה בדרך". במרכז הקורס עומדת השאלה: כיצד התפתח היישוב, במשך כעשרים שנה, מציבור הטרוגני של עשרות אלפי יהודים המתגוררים בחבל ארץ נידח בפאתי אימפריה שוקעת, בלא מוסדות שלטון משלו ובלא הנהגה של ממש, לכלל קהילה אוטונומית, שהיתה בשלה וראויה לעצמאות — בעיני עצמה ובעיני אחרים אף על פי שהיתה תחת שלטון זר ובעימות מחריף והולך עם שכניה הערבים, ובקולטה בתוך כך מאות אלפי מהגרים.