נושאו העיקרי של הספר שלהלן הוא האפיסטמולוגיה של ההיסטוריה, היינו בעיית ההכרה ההיסטורית. האונטולוגיה של ההיסטוריה, היינו שאלת ממשות העבר ההיסטורי, תידון גם כן, במידת הצורך, בשל הקשר בין אפיסטמולוגיה לאונטולוגיה. הכוונה היא לבחון את מעמדה ההכרתי של ההיסטוריה: האם אגו רשאים לייחס ערך אמת לטענות ההיסטוריות ולחשוב אותן לאובייקטיביות? ואם לא, מה טיבן, והאם למרות אי־היכולת שלנו לייחס להן ערך אמת יש להן ערך? שאלות אלה תישאלנה לאור השינויים המתחוללים לאחרונה באקלים הרוחני. הדיון יתמקד אפוא בנימוקים החדשים, שהתעוררו בשלהי המאה העשרים, התורמים לערעור מעמדה ההכרתי של ההיסטוריה. מה טיבם של טעמים אלה, והאם הצדק אתם, ובאמת אין תקווה להיסטוריה? היסטוריונים לא מעטים נותרים אדישים לבעיות אלה למרות חריפותן, וממשיכים בשלהם כאילו לא קרה דבר. אך זה אינו המצב הכללי. אחד מן העניינים שלי כאן הוא להתבונן בעיסוק ההולך וגובר של ההיסטוריונים עצמם בשאלות ההכרה, האמת והאובייקטיביות, עיסוק שעליו מעיד ריבוי הספרים המופיעים בנושא, בייחוד מראשית שנות התשעים ואילך.