המחקר המוצג ביחידה זו שם את הדגש בהתפתחות ההשכלה העברית בצפון אפריקה בסוף המאה ה־19 בזיקה בו־זמנית לשני מוקדים מדיניים ותרבותיים שונים שנתפסו כמשלימים זה את זה. המוקד האחד היה פנימי־יהודי – אם כי מרוחק במרחב שכן ההשכלה העברית צמחה והתפתחה באירופה – וסיפק או חיזק את הרקע הרעיוני־לאומי ואת הערכים החיוביים שעודדו את קיומן של התמורות המתחייבות מהמצב החדש שנבע מהמפגש עם המודרניות; המוקד השני היה חיצוני־אוניברסלי, ונכפה בעיקרו של דבר על הקהילות עקב התמורות המדיניות הבינלאומיות והשתלטותה של צרפת על צפון אפריקה (פרט ללוב); תמורות אלו תמכו בערכים תרבותיים ומדיניים מסוימים שקסמו ליהודי צפון אפריקה, כגון הבטחת האמנציפציה והרחבת הדעת.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: