תנועת החסידות מייסודו של ר׳ ישראל בעל־שם־טוב (הבעש״ט) היתה תנועה דתית שהתפשטה בקרב יהודי מזרח־אירופה למן המחצית השנייה של המאה ה־18. בראשית שנות השבעים של המאה ה־8ו החל מאבק חריף כנגד החסידות. בראש ה״מתנגדים" התייצבו הגר״א — ר׳ אליהו "הגאון מווילנה", וכן מנהיגי הממסד הקהילתי בליטא.