חסידות אשכנז היא זרם רעיוני־רתי שהופיע במרכז אירופה באמצע המאה ה־12. במשך מאה שנים בקירוב זכה הזרם הרעיוני־הדתי הזה להשפעה רבת־רושם על עיצובה של התרבות היהודית באשכנז, בעיקר בערים הגדולות על גדות הריינוס — מגנצא, וורמייזא ושפיירא — שלוש קהילות גדולות, אשר פעלו ויצרו בצלם הכבד של מסעי הצלב מסוף המאה ה־ 11 עד שלהי המאה ה־13.