אם ישאלני אדם, שמא לדעתי חוקי ליקורגוס מתקיימים ללא שינוי גם בימינו אנו, ברי שלא אוכל להשיב על כך בבטחון גמור. ידוע לי היטב, שלפנים היו הלאקדאימונים מעדיפים לחיות בצוותא בביתם, כשבידם נכסים במידת המתינות, תחת לשלוט בפולייס כהאומוסטים* ולהשחית עצמם בהשפעת החנופה אליהם. ידוע לי, כי לפנים חששו הם פן יתגלו כשבידם זהב, ואילו בימינו יש מהם המתפארים ברכושם חרב. שמעתי שלפנים היו בשל כך גירושי זרים מן המדינה ואסור היה לספרטנים לחיות בחוץ לארץ: הכל כדי שהאזרחים לא ילמדו מפי זחס מידת רפיון־הידיים. אולם עכשיו, נודע לי שאלה הנחשבים ראשוני המדינה משתוקקים לשלוט בלא הפסקה כהארמוסטים במדינות זרות. היה זמן בו דואגים היו הם שיהיו ראויים למנהיגות; עתה משתדלים הם הרבה יותר להנהיג מאשר להיות ראויים לכך. על כן, לפנים היו היוונים באים ללאקדאימון ומבקשים שספרטה תנהיגם נגד אלה שנראו להם כעושי־עוול; עתה, רבים באים בדברים אלה עם אלה כדי למנוע שספרטה שוב תהיה מנהיגתם, אולם אין כלל להתפלא, על שדברי גנאי כגון אלה מוטחים כנגדם, שהרי גלוי הוא הדבר, שהם אינם סרים עוד למשמעת האא ולחוקי ליקורגוס.