השמרנות בגרמניה הושפעה מתפיסות חוקתיות מבית מדרשם של אדם מילר(Müller, 1829-1779) והשוויצרי קרל לודוויג פון האלר (Haller, 1854-1768). במקביל יצאו הוגים צרפתים כז'וזף דה מסטר (Maistre, 1821-1753) ולואי דה בונל (Bonald, 1840-1754) למאבק בעקרונות הליברליים־דמוקרטיים של המהפכה. הם שללו את ההנחה שסמכות המלך מושתתת על הסכם בינו לבין נתיניו, והדגישו את המנדט האלוהי שניתן לו, שאין לערער עליו.
תפיסות אלה עיצבו את התורה הפוליטית השמרנית במאה ה־19 המוקדמת. חסינותה של המונרכיה המושלת בחסד האל הייתה לאבן הפינה של תורה זו, מתוך ניגוד חריף לא רק לכל ריבונות עממית, אלא גם למונרכיה קונסטיטוציונית, שבה סמכות המלך, כפי שראינו ביחידה הקודמת, מוגדרת ומוגבלת על־ידי חוקה כתובה.
לתוכן העניינים והמשך קריאה: