באמצעות המרכיב הדמוגרפי, מנסה ספר זה לשפוך אור על הגורמים המרכזיים להפיכתה של ישראל מ"מדינת כל אזרחיה" ל"מדינת כל שבטיה".
החברה הישראלית שהחלה דרכה כחברה בעלת שונות גדולה - ותיקים ועולים, אשכנזים וספרדים, יהודים וערבים - הצליחה להתכנס בתוך דור אחד בלבד, במחצית שנות ה- 70 של המאה ה- 20 , למבנה לכלי-חברתי אחיד יחסית עם פערים כלכליים מהנמוכים ביותר בקרב המדינות המתועשות בעולם.
ואולם, עשור אחד בלבד לאחר מכן, החלה החברה הישראלית שוב להתפצל ל"שבטים", הפעם לא בהתאם לדת (יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, (אלא בעיקר בהתאם למידת הדתיות ) חרדים, דתיים?לאומיים, מסורתיים, חילוניים).
מדוע קיטוב זה הולך ומתגבר ככל שחולף הזמן גם בהיעדר הגירה גדולה שבאופן טבעי משנה את פני החברה? האם השונות העצומה בדפוסי פריון הילודה בין המגזרים השונים בחברה הישראלית היא הגורם או התוצאה של תהליך זה? בשאלות אלה ואחרות עוסק פרופ' און וינקלר בספרו מאחורי המספרים.
פרופ' און וינקלר, חבר סגל בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה מאז 1994. תחומי מחקריו העיקריים הם ההיסטוריה הדמוגרפית והכלכלית של המזרח התיכון המודרני. בין פרסומיו: Arab Political Demography שיצא בשלוש מהדורות (Sussex Academic Press 2005, 2009 , 2017); אסופת המאמרים הגל השלישי: מחאה ומהפכה במזרח התיכון בעריכה משותפת עם פרופ' אלי פודה (כרמל 2017); אסופת המאמרים בין יציבות למהפכה: עשור לאביב הערבי בעריכה משותפת עם פרופ' אלי פודה (כרמל 2021).