סיפורה של קהילת זרע ביתא ישראל - המכונה לעתים בישראל
"הפלאשמורה" - הוא סיפור מורכב ומרתק שבכוחו לשמש, דווקא בשל נסיבותיו הקיצוניות, תמונת מראה עמוקה וייחודית לזהות הישראלית העכשווית. בספר מוצג מחקר אתנוגרפי המתאר את תהלי עלייתה של קהילה זו. פרקיו בוחנים את תהלי ההגירה והעלייה מבעד לפריזמה של מסע ותנועה בי ארבע תחנות:
הכפר ומחנה המעבר באתיופיה, מרכז הקליטה ודיור הקבע בישראל. הספר מבקש לענות על שאלות אחדות: כיצד הופכת תופעת ההגירה, ובהקשר הישראלי "העלייה", למסע רב-שלבי בעלייתם לארץ של זרע ביתא ישראל? מהי השפעת המסע על תהלי היקלטותם בישראל? מה החברה הישראלית יכולה ללמוד על עצמה לנוכח סיפור העלייה של קהילה זו?