הספר מבקש להציע שיטת ניתוח חדשה של
הקומפוזיציה אשר, בניגוד למסורת המקובלת כפי
שמוצגת בפרק המבוא, אינה מושתתת על מערכת
סגורה של חוקים וכללים אופרטיביים. אדרבה, זוהי
שיטה שפותחת שדה נרחב של ברירות ביטוי אישיות,
לאמן ולצופה כאחד. שיטת הניתוח היא דיאלקטית
במובן זה, שמפרידה (זמנית ושרירותית בלבד) בין שתי
מערכות הארגון: הגיאומטרי (תזה) והדינמי (אנטי־תזה),
במטרה להמחיש לצופה ביצירה )סינתזה( את הכוחות
הנסתרים הפועלים בתוכה.