הספר שלפנינו בוחן מחדש את השיכון החברתי ואת השיכון הציבורי שנבנו בישראל, במשך ארבע עשורים, בשנים 19671925 ושואף לזקק את ההישגים התכנוניים ואת הערכים הייחודיים המגולמים בהם. מהו שיכון חברתי ומהו שיכון ציבורי, ומה ההבדל ביניהם? לא באדריכלות הם נבדלים, אלא בהתארגנות, בהקמה ובניהול. שיכון חברתי נבנה ביוזמה, במימון ובניהול של חבורת אנשים בעלי אינטרס משותף, לדוגמה ההסתדרות, עובדי קופת חולים, פועלי מפעל או אגודה שיתופית, ואילו שיכון ציבורי נבנה ביוזמה, במימון ובניהול של גוף ממשלתי, לדוגמה אגף השיכון במשרד העבודה, משרד השיכון או עמידר. כמו שנראה בהמשך, לפני הקמת המדינה נבנו בארץ שיכונים חברתיים מאחר שלא השלטון העות'מאני ולא הרשויות המנדטוריות יזמו או מימנו בניית מגורים לאזרחים. לעומת זאת, אחרי הקמת המדינה נבנו גם שיכון חברתי וגם שיכון ציבורי.
הספר מציג היסטוריה ביקורתית על הנרטיב ההיסטורי, האידאולוגי
והאדריכלי הרווח של ראשית ימיה של מדינת ישראל, שעל פיו הצליחו 650,000 איש, בתנאים יוצאי דופן וחסרי תקדים, לספק קורת גג ומקלט ל–1,200,000 עולים.